תארו לעצמכם שאתם מנסים להצדיק משהו לא טוב שעשיתם, ומישהו פתאום מבקש מכם לעצור הכול ופשוט להקשיב. זה בדיוק מה שקורה במפגש בין שמואל הנביא לשאול המלך. שאול מנסה להסביר ולתת תירוצים למה הוא לא קיים את הציווי של ה׳ במלחמה. בשלב הזה, שמואל קוטע אותו ומשתמש במילה הֶרֶף. המשמעות של המילה הזו היא להרפות או לעזוב. שמואל בעצם דורש משאול להפסיק מיד עם התירוצים ולשתוק. הוא עושה את זה כי עצם הניסיון להתחמק ולהמציא תירוצים למעשה לא טוב הוא דבר חמור בפני עצמו, ולכן שאול חייב לעצור ולהקשיב למסר הקשה ששמואל עומד למסור לו מאת ה׳.
בסוף, שאול מסכים להקשיב. יש כאן פרט מעניין: המילה נכתבת בפסוק ברבים, ויאמרו, אבל אנחנו קוראים אותה ביחיד, וַיֹּאמֶר. ההבדל הזה בא ללמד אותנו ששאול הוא אומנם זה שענה לשמואל בקולו ואמר לו לדבר, אבל גם הזקנים שהיו שם יחד עם המלך הסכימו איתו והיו שותפים לתשובה הזו.