שמואל מבקש לקדש את שם ה' ולמצות את הדין עם אויב העם, ולהפתעתו אגג ניגש אליו מרצונו. אגג מתקדם מַעֲדַנֹּת, בין אם כשהוא כבול בשלשלאות ברזל למניעת בריחתו, ובין אם בהליכה מלכותית, מפונקת וגאה. לנוכח הנביא הוא מכריז אָכֵן סָר מַר־הַמָּוֶת, משפט המבטא את הבנתו כי מותו המר קרב, או לחלופין כי פחד המוות דווקא התרחק ממנו. הקלה זו נבעה מציפייה ששמואל החסיד יחמול עליו, מהעדפת המוות על פני השפלת השבי, או מהידיעה שהספיק להעמיד צאצא שיינקום את דמו בעתיד. בתגובה לתחושת ניצחון זו, שמואל ממית אותו במיתה משונה כדי לסמל את הכחדת זרעו ולקטוע את תקוותו.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ל״ב
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.