שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ה׳

שאול מגיע לעיר הבירה של עמלק, ושם וַיָּרֶב בַּנָּחַל, כלומר מנהל את הקרב הראשון או מציב מארב צבאי בתוך ערוץ הנחל. הלחימה במיקום זה נבעה ממאבק על מקורות המים, מניסיון לייצר עילה דיפלומטית למלחמה במקום להישען על ציווי ה', או מבחירה טקטית נחותה שנועדה להוכיח כי הניצחון הוא נס אלוהי. לצד העימות הפיזי, המילים וַיָּרֶב בַּנָּחַל מתארות גם מאבק פנימי שבו שאול התווכח עם עצמו וטען כי אם התורה דורשת כפרה בנחל על רצח אדם אחד, לא ראוי להשמיד אומה שלמה על ילדיה ובהמותיה. רחמנות זו, שהתעצמה עקב ניסיון העמלקים להתגייר מפחד, נענתה בתוכחה משמיים שלא להיות צדיק יותר ממי שציווה על המלחמה. שאול שמע לתוכחה רק בחלקה, הותיר בחיים את המלך ואת מיטב הבהמות, ולימים רחמנות מוטעית זו הפכה לאכזריות כשהחריב לחלוטין את עיר הכהנים נוב.