שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ל״ה

הקרע הסופי בין הנביא למלך נבע מצער עמוק ולא מכעס, ולכן וְלֹא־יָסַף, כלומר לא הוסיף עוד, שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת־שָׁאוּל. פרידה זו התרחשה משום שהִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל, שכן הוא אהב אותו אהבה רבה, ראה בו את המלך הראשון שמשח במו ידיו ואת פאר יצירתו, ונעצב על נפילתו. צערו התעצם וגרם לו לחדול לבוא לפני המלך כאשר הבין כי ה' נִחָם, כלומר התחרט על המלכת שאול, ולא התחשב באבלו של הנביא. הנתק נמשך עַד־יוֹם מוֹתוֹ, שכן שמואל חדל ליזום פגישות עם המלך בחייו ואף הסתיר את פניו ממנו כששאול בא אליו, אך לאחר מותו הם התראו שוב כאשר העלתה אותו בעלת האוב.