ה' מכריז נִחַמְתִּי, כלומר חרטה וגזר דין סופי המבטל לחלוטין את מלכות שאול, שנועדה מלכתחילה להיות זמנית. סיבת ההדחה נחלקת לשורש אמוני ולכשל מעשי: כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי מצביע על כך ששאול סטה מדרך ה' כשהפעיל היגיון אנושי ובחר ברחמנות במקום שבו נדרש לנהוג אחרת, בעוד שהמשך המשפט וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים מתאר את עצם הפרת הציווי המפורש בפועל. גזירה זו מסבה לנביא כאב אישי וצער עמוק, ועל כן וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל. מתוך דאגתו, הוא מקדיש את כל הלילה לתחנונים ולבכייה, וַיִּזְעַק אֶל ה' בתפילה על שאול.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק י״א
נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּי־שָׁב֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהֹוָ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.