הציווי האלוהי דורש דיוק בכל פרט, ולכן שמואל דורש משאול אחריות אישית ושואל וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', שכן שתיקתו מול העם נחשבת כאילו חטא בעצמו. במקום לקיים את המצווה בשלמותה, שאול סטה מן הדרך הישרה וַתַּעַט במהירות כעוף דורס אֶל הַשָּׁלָל. התנפלות זו חושפת שהמניע האמיתי למעשיו היה חמדת ממון, בסתירה לתירוץ שהבהמות נשמרו כדי להקריבן כזבחים. קיום חלקי של הציווי מתוך תאוות בצע, תוך התנצלות וגלגול האשמה על אחרים במקום לקיחת אחריות, הוא מעשה פסול המונע תשובה אמיתית. משום כך המסקנה היא וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', שכן ה' אינו חפץ בקרבנות שמקורם בחטא.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק י״ט
וְלָ֥מָּה לֹֽא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.