קרה לכם פעם שביקשו מכם לעשות משימה חשובה, אבל ביצעתם רק חלק ממנה וחשבתם שזה מספיק טוב? שמואל הנביא פוגש את שאול המלך ומסביר לו שאי אפשר לקיים ציווי של ה' רק באופן חלקי. ה' ציווה על שאול לא להשאיר שום רכוש מהמלחמה בעמלק, אך שאול והעם השאירו את הצאן והבקר.
שמואל פונה לשאול ושואל אותו וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'. שאול ניסה להאשים את העם, אבל שמואל מבהיר לו שהאחריות היא עליו כמלך, ואם הוא לא עצר אותם, זה כאילו לקח את הרכוש בעצמו. יש הבדל בין בקשה של אדם לציווי של ה'. אצל בני אדם לפעמים העיקר הוא להגיע למטרה, אבל אצל ה' כל פרט במצווה הוא חשוב, ואם משנים חלק מהפרטים, זה נחשב כאילו המצווה לא קוימה כלל.
שמואל ממשיך ואומר לשאול וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל. המילה הזו מתארת תנועה מהירה מאוד, כמו ציפור שצוללת במהירות מהשמיים כדי לתפוס משהו. שמואל אומר ששאול והעם ממש התנפלו על הרכוש מתוך רצון לכסף. ההתנפלות הזו חושפת את האמת ומוכיחה שהם לא באמת שמרו את החיות כדי להקריב אותן לה' כפי ששאול טען.
לכן המעשה מוגדר בתור וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'. ה' אינו רוצה שיקריבו לו קורבנות שמגיעים מתוך חטא של אי קיום הציווי. במקום להודות בטעות, לקחת אחריות באומץ ולתקן, שאול בחר להסתיר את החטא, לחפש תירוצים ולהאשים אחרים, ובכך הוא פספס את ההזדמנות לחזור בתשובה אמיתית.