קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שעשיתם משהו בדיוק כמו שביקשו מכם, אבל אז התברר שהבנתם את הבקשה לגמרי אחרת? כשהמלחמה הסתיימה, שאול המלך הרגיש מאוד בטוח בעצמו. כשהפסוק אומר וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, הכוונה היא ששאול יצא במיוחד לקראת שמואל הנביא כדי לקבל את פניו ולחלוק לו כבוד. שאול מקבל את שמואל בשמחה ואומר לו בָּרוּךְ אַתָּה לַה'. הוא מברך את שמואל שה' יברך אותו, כי שמואל הוא זה שמסר לו את הציווי לצאת למלחמה, ולכן הזכות על קיום המצווה שייכת גם לנביא.
מיד אחר כך, שאול מכריז בגאווה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה', כלומר, קיימתי את הציווי של ה' וניצחתי במלחמה. אבל רגע, איך שאול יכול להגיד שהוא קיים את כל מה שה' ביקש? הרי הוא השאיר בחיים את אגג המלך ואת מיטב הצאן והבקר! המפרשים מסבירים ששאול באמת ובתמים האמין שהוא עשה את הדבר הנכון. הוא חשב שהציווי של ה' היה רק על העם עצמו, ולא על המלך שלהם. ולגבי הכבשים והפרות? שאול חשב שאם הוא לא לוקח אותם לעצמו, אלא שומר אותם במיוחד כדי להקריב אותם כקורבן לה', זה נחשב שהוא שומר על הכללים ומקיים את הציווי בצורה מצוינת.