תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקום שבו עומד להתחיל קרב גדול, ופתאום מפקד הצבא עוצר הכול רק כדי לוודא שאתם ומשפחתכם תהיו בטוחים ומוגנים. זה בדיוק מה שקורה כאן. רגע לפני ששאול המלך יוצא למלחמה בעמלק, הוא פונה אל משפחה מיוחדת שנקראת הַקֵּינִי. אלו הם הילדים והנכדים של יתרו, חותן משה, שהיו רועי צאן ונדדו ממקום למקום עד שהגיעו לגור באזור הזה.
שאול מבקש מהם: לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ, כלומר, היפרדו והתרחקו מהר מתוך העם העמלקי, פֶּן אֹסִפְךָ, שזה אומר: כדי שלא תיפגעו בטעות יחד איתם. שאול יודע שבזמן מלחמה יש הרבה בלבול וקשה להבחין מי אויב ומי לא, והוא דואג להם מכל הלב ורוצה להגן עליהם.
למה כל כך חשוב לשאול להציל אותם? הוא מסביר להם: וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד. שאול מזכיר להם את המעשה הטוב שעשה סבא שלהם, יתרו, כשנתן למשה עצה חכמה למנות שופטים. מכאן אנחנו לומדים כלל חשוב: כשמישהו נותן עצה טובה ועוזר לחבר, ה' זוכר את זה ומשלם שכר טוב גם לילדים ולנכדים שלו, אפילו אחרי הרבה מאוד שנים.
שאול אומר שהחסד הזה נעשה עִם כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אבל רגע, יתרו אירח ועזר רק למשה, לאהרון ולזקנים, לא? התשובה היא שמי שעוזר למנהיגים ולגדולים של העם, זה נחשב לו כאילו הוא עשה חסד עם העם כולו. שאול גם מזכיר שהמעשה הטוב של יתרו קרה בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, בדיוק באותו הזמן שבו עמלק עשה מעשה רע ונלחם בישראל. בגלל שיתרו בחר לעשות טוב ולעזור בדיוק כשהאחרים בחרו להרע, זה פשוט לא הוגן שהמשפחה שלו תחלוק את אותו הגורל עם עמלק.