יצא לכם לחשוב פעם איך מלך יודע בדיוק כמה חיילים יש לו לפני שהוא יוצא לקרב חשוב? המלך שאול היה צריך לאסוף את כל העם לקראת המלחמה. הוא עשה זאת בעזרת הכרזה גדולה בקול רם, וזה מה שהמילה וַיְשַׁמַּע מתארת. כל העם שמע את הקריאה והגיע בשמחה ומרצון כדי לקיים את הציווי של ה'.
אחרי שכולם נאספו, שאול היה צריך לספור את החיילים, פעולה שנקראת וַיִּפְקְדֵם. אבל יש כלל חשוב שאסור לספור את בני ישראל אחד אחד. אז איך בכל זאת סופרים צבא שלם? הפסוק מגלה לנו שהספירה נעשתה בַּטְּלָאִים. שאול המלך היה עשיר מאוד, והוא ביקש מכל חייל לקחת טלה קטן מהעדרים הפרטיים שלו. במקום לספור את האנשים, ספרו את הטלאים, וכך ידעו בדיוק כמה חיילים הגיעו מבלי לעבור על הכלל.
הספירה הראתה שהיו שם מאתיים אלף חיילים שהם רַגְלִי, כלומר חיילים שהולכים ברגל ולא רוכבים על סוסים. בסוף, רואים שקבוצה אחת נספרה בנפרד, והיא אִישׁ יְהוּדָה. עשרת אלפים חיילים משבט יהודה קיבלו פיקוד נפרד בגלל המסורת המיוחדת שלהם בלחימה עם קשת וחצים, שהייתה הכרחית ומתאימה במיוחד כדי להכניע את האויב בקרב.