חשבתם פעם מה קורה לעיר נמל ענקית ועשירה, שביום אחד מאבדת את הכול? בעבר הרחוק הייתה עיר כזו בשם צור. היא ישבה על חוף הים והייתה מלאה באוניות ובסוחרים מכל העולם. אבל כאשר ירושלים נחרבה, אנשי צור לא היו עצובים, אלא להפך, הם שמחו וקיוו לקחת לעצמם את העושר של ירושלים. בגלל ההתנהגות הזו, ה' שלח אליהם נבואה קשה שנקראת מַשָּׂא צֹר, שמבשרת על כך שמלך בבל עתיד להחריב את העיר שלהם.
הנביא פונה אל הסוחרים הרחוקים שאהבו לבוא לעיר, וקורא להם: הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ. המילה הֵילִילוּ פירושה לצעוק ולבכות. הנביא אומר לאנשי האוניות שמגיעים מעיר רחוקה בשם תרשיש, שעליהם לבכות. הם התעשרו מאוד מהמסחר עם צור, ועכשיו מקור הפרנסה שלהם אבד. הסיבה לבכי היא כִּי שֻׁדַּד, כלומר העיר נהרסה לחלוטין. ההרס היה כל כך גדול, עד שהעיר חרבה מִבַּיִת מִבּוֹא. היא כבר לא יכולה לשמש כבית או כמקום לינה לסוחרים, ואפילו הנמל שלה נהרס עד שאי אפשר יותר לבוא אליו.
אבל איך הסוחרים הרחוקים בכלל שמעו על מה שקרה? הפסוק מסביר שזה קרה כאשר מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ. אנשים שהצליחו לברוח מההרס בצור הגיעו לארץ שנקראת כתיים. כאשר אוניות הסוחר עברו דרך כתיים במסלולן הרגיל, אותם פליטים שברחו הם אלה שגילו וסיפרו להם את הבשורה על כך שעיר המסחר הגדולה נהרסה.