קרה לכם פעם שהשקעתם המון זמן ומאמץ כדי לבנות מגדל גבוה מקוביות, וברגע אחד הוא נפל והתפרק? התחושה הזו, שהכול נעלם כאילו לא היה שם מעולם, היא תחושה קשה מאוד. הנביא פונה אל העיר צידון ואומר לה שעליה להרגיש בושה ועצב עמוק. הסיבה לכך היא שהעיר השכנה שלה, צור, שהייתה מרכז מסחר ענק וחשוב, חרבה. הנביא מכנה את העיר צור בשם יָם וגם מָעוֹז הַיָּם, כלומר המבצר החזק שבים, כי היא הייתה עיר בירה ימית אדירה וחזקה.
כעת, אחרי שהעיר צור נחרבה והתושבים שלה כבר אינם, היא נמשלת לאימא שבוכה מרוב צער על ילדיה שאבדו. היא זועקת ומרגישה כאילו מעולם לא הביאה ילדים לעולם. המילה חַלְתִּי מתארת את כאב הלידה, והמילה רוֹמַמְתִּי מתארת את השלב שבו הילדים כבר גדלו, התפתחו וקיבלו מעמד חשוב. בגלל שהתושבים היקרים שלה אינם, העיר מרגישה שכל העבר המפואר שלה נמחק לחלוטין. הכאב שלה כל כך גדול, עד שהיא אומרת מתוך צער עמוק שהלוואי שמעולם לא הייתה יולדת ומגדלת אותם להצלחה. היא מרגישה שהצער על אובדן של ילדים שכבר גדלו והפכו לאנשים בוגרים, הוא כאב חזק ומייסר הרבה יותר.