ישעיהו, פרק כ״ג, פסוק ג׳

יצא לכם לחשוב פעם איך מסתדרים אנשים שגרים על אי קטן בלב הים, בלי שום אדמה פנויה כדי לגדל בה חיטה ללחם? כך בדיוק חיו התושבים של העיר צור. בגלל שלא היו להם שדות, הם היו חייבים להביא את האוכל שלהם ממדינות רחוקות. המקום המרכזי שממנו הם קנו תבואה היה מצרים. במצרים זורם נהר עצום שנקרא נילוס. הפסוק קורא לנילוס בשם שִׁחֹר, בגלל הבוץ השחור והטוב לחקלאות שהוא סוחף איתו, וגם בשם יְאוֹר, שמשמעותו היא נהר בשפה המצרית. בזכות הנהר הזה, מצרים לא הייתה צריכה לחכות לגשם, והאדמה שלה הצמיחה המון אוכל משובח. התבואה המצרית הזו נקראת בפסוק זֶרַע שִׁחֹר וגם קְצִיר יְאוֹר. כדי שהאוכל יגיע עד לתושבי העיר צור, היו משיטים אותו וּבְמַיִם רַבִּים, כלומר מובילים אותו דרך הים הגדול בתוך אוניות סוחר. בזכות המסחר החכם הזה, צור לא רק שהצליחה להאכיל את כל התושבים שלה, אלא הפכה למעצמה של ממש. הפסוק מסכם ואומר וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם, כלומר, צור הפכה לשוק עולמי ענק שכל העמים היו מגיעים אליו כדי למכור ולקנות סחורות.