קרה לכם פעם שהרגשתם אבודים או שהייתם בצרה גדולה, וחיפשתם מישהו שיעזור לכם? כשעם ישראל היה בגלות וחווה תקופות קשות מאוד, הוא הראה נאמנות מיוחדת. במקום לחפש עזרה במקומות אחרים, המילים בַּצַּר פְּקָדוּךָ מלמדות שבזמן צרה העם זכר רק את ה' ופנה אליו. אבל איך הם התפללו? המילים צָקוּן לַחַשׁ מתארות תפילה שקטה. העם ממש שפך את הלב שלו לפני ה' בתפילה חרישית ובלחישה. לפעמים הם נאלצו להתפלל בשקט גמור ובסתר, כי האויבים גזרו עליהם שאסור לקיים מצוות. באותה תפילה שקטה הם גם הבינו שהקושי הוא מוּסָרְךָ לָמוֹ, כלומר הם קיבלו באהבה את העובדה שהתקופה הקשה היא מעין שיעור מאת ה' כדי לעזור להם לתקן את דרכם, והם התוודו וביקשו סליחה.
ישעיהו, פרק כ״ו, פסוק ט״ז
יְהֹוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.