יצא לכם פעם לחכות המון זמן למשהו ממש משמח שיקרה, ולא לאבד את התקווה שזה באמת יגיע? זה בדיוק מה שקורה כשעם ישראל חוזר לארץ שלו אחרי גלות ארוכה מאוד. נשמעת קריאה גדולה ומשמחת: פִּתְחוּ שְׁעָרִים. במשך המון שנים, כשהעם היה רחוק, שערי העיר ירושלים ושערי ארץ ישראל כולה היו כאילו סגורים. עכשיו, כשכולם חוזרים, השערים נפתחים לרווחה כדי לקבל אותם באהבה, בשמחה ובלי שום פחד מאויבים.
מי שנכנס בשערים האלה נקרא גוֹי צַדִּיק. זהו עם ישראל, שהחליט לעשות מעשים טובים, ללכת בדרך הישר ולהיות נקי מחטאים. הפסוק גם קורא לעם שֹׁמֵר אֱמֻנִים, כי לאורך כל השנים הקשות שבהן הם חיו בארצות אחרות, הם המשיכו לחכות ולצפות. הם שמרו על האמונה החזקה שלהם בה׳ ולא ויתרו לרגע על התקווה שההבטחות הטובות של הנביאים יתקיימו והם יחזרו סוף סוף הביתה.