חשבתם פעם איך מרגיש מקום יבש ועצוב שפתאום חוזר לחיים ומתמלא בצבע? הנביא מספר לנו על שינוי נפלא כזה שעתיד לקרות לעם ישראל. המילה בַּמִּדְבָּר לא מתארת כאן מדבר אמיתי של חול, אלא מסמלת את ירושלים. בעבר, העיר הייתה כמו מדבר שומם כי היו בה אנשים שעשו מעשים רעים ולא התנהגו בהוגנות, אבל בעתיד הכל יתוקן. לעומת זאת, המילה בַּכַּרְמֶל מסמלת את ארץ ישראל כולה, שתפרח ותהיה יפה ומושלמת.
באותם ימים טובים, הארץ תתמלא בשני דברים חשובים. הראשון הוא מִשְׁפָּט, כלומר התנהגות הוגנת וטובה בין אדם לחברו. השני הוא וּצְדָקָה, שזה אומר לעזור לעניים ולקיים באהבה את המצוות שבין אדם לה'. יש הבדל קטן ומרתק במילים שהנביא בוחר כדי לתאר אותם. על המשפט נאמר וְשָׁכַן, שזו מילה שמתארת משהו זמני, כמו אוהל שמקימים לזמן קצר. אבל על הצדקה נאמר תֵּשֵׁב, שזו מילה שמתארת ישיבה קבועה וחזקה לתמיד. זה מלמד אותנו שבעתיד, הקשר שלנו עם ה' והמעשים הטובים שנעשה יהיו הדבר הכי חשוב, עיקרי וקבוע בחיים שלנו.