קרה לכם פעם שישבתם בבית ברוגע, בטוחים ששום דבר לא יכול להפריע לכם, ופתאום מישהו קרא לכם בקול חזק כדי להזהיר אתכם ממשהו חשוב? זה בדיוק מה שעושה הנביא. העם חי בשגרה רגילה ושלווה, והאנשים חושבים שהביטחון הזה יישאר לתמיד. אבל הנביא יודע שהשקט הזה מטעה, והוא קורא להם להתעורר.
הנביא פונה אל הנָשִׁים והבָּנוֹת שיושבות ברוגע בבתים שלהן. הוא קורא להן שַׁאֲנַנּוֹת, כלומר נשים שנמצאות בשקט ובשלווה, בלי שום פחד או רעש של מלחמה מבחוץ. הוא גם קורא להן בֹּטְחוֹת, כי הן מרגישות מוגנות וסומכות מאוד על הכוח והגבורה של הצבא שישמור עליהן.
כדי לנער אותן מהאשליה שהכול בסדר, הנביא משתמש במילות זירוז. הוא אומר להן קֹמְנָה, כלומר הזדקפו וקומו מהר מתוך השלווה שלכן, והַאְזֵנָּה, שזה אומר להטות את האוזן ולהקשיב בתשומת לב רבה. הנביא מבקש מהן להקשיב לאזהרה שלו על התקופה המורכבת שעומדת להגיע, כדי שיבינו שהמצב עומד להשתנות ויתחילו להתכונן.