ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק י״ג

ה' קורא פומבית להכיר במעשיו הכבירים במפלת מחנה אשור, ומשתמש בלשון ציווי של שִׁמְעוּ לגבי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וכן וּדְעוּ, כדי לתאר אירוע עתידי שבוודאי יתרחש. הפנייה אל רְחוֹקִים מכוונת ליושבי הארצות המרוחקות שישמעו את השמועה, בעוד שהקריאה אל קְרוֹבִים מיועדת לאלו שנכחו פיזית במחנה או לעם ישראל שניצל, אשר יחוו את הנס העצום ויכירו את גְּבֻרָתִי במלוא עוצמתה לא פחות מהרחוקים. מעבר למשמעות הגיאוגרפית, ניתן להבין את המושגים על ציר הזמן הרוחני, כאשר רְחוֹקִים הם צדיקים המאמינים בה' מנעוריהם בעבר הרחוק, ואילו קְרוֹבִים הם בעלי תשובה שהתקרבו אליו לאחרונה. לחלופין, הפסוק פונה לאומות העולם וקורא להן להתבונן באירועי העבר שנעשו לישראל, כדי ללמוד מהם על העונשים שה' עתיד להביא עליהן בזמן הקרוב.