בשעת המצור על ירושלים נחשף חוסר אמונתם של הרשעים, כאשר החַטָּאִים פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן ואָחֲזָה רְעָדָה בלתי נשלטת את החֲנֵפִים, אשר נכנעו ליצרם וניסו להסתיר את חרדתם בצביעות. מתוך ייאושם הם זועקים ושואלים מִי יָגוּר לָנוּ, כלומר מי מאיתנו יוכל לשכון ולהתקיים אל מול אֵשׁ אוֹכֵלָה ומוֹקְדֵי עוֹלָם, שהן מדורות אש שאינן כבות. זעקה זו נובעת מפחד כפול אל מול סכנת הכיליון: תחילה הם חרדים מפני צבא אשור האדיר ששורף עמים רבים, אך כאשר הם רואים את גבורת ה' המכה באויב, חרדתם מופנית כלפי עוצמתה של הנוכחות האלוהית. לנוכח אש תמיד זו, הם תוהים כיצד יוכלו להמשיך לחיות בעיר שבה שוכן כבוד ה' כשהם עצמם מלאי חטאים.
ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק י״ד
פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י ׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אֽוֹכֵלָ֔ה מִֽי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.