מילות תפילה קצרות אלו נאמרות מפי הצדיקים בשעת משבר עמוק, ומבטאות תלות מוחלטת ברחמי ה' ובקשה לסיוע תמידי ולהצלה. הרקע ההיסטורי המרכזי לתפילה זו מזוהה עם אימת המצור שהטיל סנחריב מלך אשור על ירושלים [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מצודת דוד]. עם זאת, יש הרואים בה תפילה נבואית ארוכת טווח הנסובה על חשכת הגלות, או תפילה שעתידה להיאמר בימי מלחמת גוג ומגוג בימות המשיח [רד"ק, אברבנאל].
הפנייה הפותחת, יְהֹוָה חׇנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, מבוססת על ההכרה כי ייתכן והעם אינו ראוי לישועה בזכות מעשיו. הבקשה לחנינה ולרחמים נשענת אך ורק על זכות הציפייה והתקווה לה' [מלבי"ם, חומת אנך], וזאת בניגוד לאלו שבחרו לבטוח בבריתות בשר ודם עם מצרים [מצודת דוד].
בחלקה השני של התפילה, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים, מבקשים המתפללים סיוע אלוהי. המילה לַבְּקָרִים מפורשת לרוב כ"מדי יום ביומו" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומבטאת צורך במשענת קבועה או שעות של חסד ורחמים [חומת אנך]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה זְרֹעָם מסמלת כוח וחוזק, והבקשה היא שה' יהווה משענת יומיומית לעם ישראל [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], לאנשי המלחמה [אבן עזרא], לשדודים [רש"י], או לאלו המקווים לה' [מצודת דוד]. המעבר הדקדוקי בפסוק מגוף נסתר ("זרועם") לגוף ראשון ("ישועתנו") מוסבר כדרך מקובלת ורגילה בלשון המקרא [רד"ק].
מנגד, גישה שונה לחלוטין מפרשת את המילה זְרֹעָם כמתייחסת דווקא לאויבים, כלומר לאשור. לפי קו מחשבה זה, התפילה אומרת: ריבונו של עולם, כשם שהיית עד כה הכוח והזרוע של אשור מדי בוקר ונתת להם לנצח עמים רבים, כך הייה נא גם הישועה שלנו כעת [שד"ל].
פירוש ייחודי נוסף מנתק את המילה זְרֹעָם ממשמעות של כוח פיזי, וקושר אותה לשורש ז.ר.ע במשמעות של אור, על בסיס הביטוי "אור זרוע". לפי פירוש זה, הפסוק מחולק לשתי בקשות נפרדות: הראשונה היא עבור עשרת השבטים שכבר גלו, שה' יהיה האור שלהם לעת בוקר, קרי בזמן הגאולה העתידית. הבקשה השנייה היא עבור תושבי יהודה הנמצאים כעת במצור, שלא ימתין להם עד הבוקר, אלא יושיע אותם מיד בעוד ליל [מלבי"ם].
התפילה נחתמת בבקשה אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה. מעבר לתמיכה היומיומית, מבקשים המאמינים שה' יהיה מקור ההצלה המוחלט שלהם כאשר משבר נקודתי וקשה תוקף אותם [רש"י, רד"ק, אברבנאל], ואפילו אם הצרה כבר החלה ופגעה בהם [מצודת דוד]. בבסיס בקשה זו עומדת האמונה כי הישועה האלוהית כבר גזורה ומוכנה מראש, עוד בטרם באה הצרה לעולם [חומת אנך].