לאחר שהנביא מציג את אימת הדין האלוהי, מופיעה התשובה לשאלה מי יוכל לעמוד ולשכון בבטחה. רוח הקודש משיבה ומשרטטת את דמותו של האדם השלם והצדיק. הפרשנים מצביעים על כך שתיאור זה מכוון לדמותו של המלך חזקיהו, לדמותו העתידית של מלך המשיח, או באופן כללי לכל אדם צדיק שיימצא בירושלים [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
הפסוק פותח בתיאור שלמות האדם בשלושה רבדים עוקבים: במעשה, בדיבור ובמחשבה [אברבנאל]. הֹלֵךְ צְדָקוֹת מתאר אדם שכל דרכיו מלוות במעשים טובים, כאשר המילה נדרשת כאילו נכתבה עם אות בי"ת, "בצדקות" [רד"ק, אבן עזרא]. וְדֹבֵר מֵישָׁרִים הוא מי שמדבר דברי יושר ואמת. מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת מתייחס לאדם שמתעב חמדת ממון ורווח כספי שמקורו בעושק ובפגיעה בזולת. דרישה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר במלך, אשר זקוק לממון רב למימון צבאו ואנשיו, ובכל זאת מואס בכסף שאינו מגיע לו על פי דין [רד"ק, מצודת ציון].
מכאן עובר הפסוק לתאר את התרחקותו המוחלטת של הצדיק משחיתות, באומרו נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד. משמעות המילה "נוער" היא הפלה בתנועה חזקה. כלומר, הצדיק דוחה כל מגע עם שוחד, ואם מישהו מנסה לשים כסף בידיו, הוא מנער את כפיו בחוזקה כדי שהכסף ייפול לארץ [שד"ל, מצודת ציון]. הקפדה זו כה חמורה, עד שהשופט או המלך מסרב לקבל אפילו מתנה זמנית מבעלי דין, או שוחד שנועד לזכות את מי שבאמת זכאי בדין [רד"ק, מלבי"ם].
בחלקו האחרון, הפסוק מציג את השמירה הקפדנית על החושים, סתימת האוזניים ועצימת העיניים. אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים פירושו שהוא סותם את אוזניו כדי לא לשמוע דברי הסתה ועצות לשפיכות דמים [מצודת דוד, שד"ל]. בהקשר השלטוני, המלך אוטם את אוזניו מלשמוע רכילות ולשון הרע על מורדים, ומסרב להוציא אדם להורג ללא בירור משפטי מעמיק ואמיתי [רד"ק, מלבי"ם]. וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע אומר שהוא סוגר את עיניו מלהביט בדברים אסורים. עצימת העיניים נועדה לחסום את יצר הרע, המשתמש בראייה כדי לפתות את האדם בתענוגות החומריים של העולם הזה [חומת אנך, מלבי"ם]. יתרה מכך, עצם הראייה של מעשים רעים או של אנשים רשעים שנואה עליו כל כך, שהוא בורח מלהביט בהם [רד"ק, שד"ל].
גישה פרשנית ייחודית מאגדת את שלוש הפעולות האחרונות בפסוק סביב סוגיית השוחד בלבד, ומציגה שלושה תרחישים שונים של ניסיון לשחד שופט: התרחיש הראשון הוא שוחד פיזי, ועל כך נאמר נֹעֵר כַּפָּיו, שהשופט מסרב לאחוז בכסף ומשליכו; התרחיש השני הוא הצעת שוחד מילולית, שבה בעל הדין מבטיח לשלם, ועל כך נאמר אֹטֵם אׇזְנוֹ מלשמוע את ההצעה; והתרחיש השלישי הוא ניסיון לרמוז לשופט על מתן שוחד מרחוק באמצעות סימנים ותנועות, ועל כך נאמר וְעֹצֵם עֵינָיו, כדי שלא לראות ולהבין את הרמז הפסול [אברבנאל].