רגעי משבר והצלה מציפים באדם מחשבות עמוקות של פחד, ולעיתים גם תחושת הקלה. המילים משקפות מצב תודעתי שבו הלב שקוע בהרהורים מול איום כבד או לאחריו, תוך חיפוש אחר דמויות מפתח שלטוניות וצבאיות שאינן בנמצא. ברמת פירוש המילים, המילה יֶהְגֶּה משמעותה יחשוב, המילה אֵימָה מבטאת פחד, והמילה שֹׁקֵל נגזרת ממשקל [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מתארות דווקא מבט לאחור מתוך שלווה. הלב נזכר בפחד שהיה מנת חלקו בעבר, ושואל בהקלה היכן נעלמו אותם נוגשים ואנשי שלטון של האויב. השאלות אַיֵּה סֹפֵר ו-אַיֵּה שֹׁקֵל מתייחסות לפקידי המלך הזר שהיו מגיעים לכתוב את עונשי המס ולשקול את כסף המיסים שנגבה מהעם. התמיהה אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים מכוונת לאותם פקידים שהיו מונים את הבתים הגבוהים והמגדלים בכל עיר ועיר, שכן גובה המס נקבע על פי מספר המבנים החשובים הללו. כעת, משהוסר האיום, כל אותו פחד חלף ואיננו.
לעומת זאת, יש המפרשים כי הכתוב מבטא פחד ממשי והווה מול עיר נצורה ומול צבא עצום כאשור. לפי גישה זו, השאלות נובעות מתחושת נחיתות צבאית וכלכלית של הנצורים: הלב חרד ושואל היכן ה-סֹפֵר שלנו שאמור לפקוד את אנשי הצבא והנשק, היכן ה-שֹׁקֵל שאחראי על אוצרות הכסף למימון המלחמה, ו-אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים שמהם ניתן להילחם באויב. הפחד נובע מההבנה שמערכות צבאיות מורכבות אלו חסרות במחנה, בניגוד לאויב המצויד היטב [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
זווית נוספת וייחודית לוקחת את הדברים להקשר רוחני של יראת הדין. כאשר מתבוננים במפלתם של שרי עבודה זרה, שהיו שליטים בחייהם וכעת נידונים בגיהינום, הלב מתמלא פחד. השאלות מופנות כלפי חכמתם שאבדה: היכן אותו אדם שהיה סֹפֵר ו-שֹׁקֵל כל דבר חכמה ושהיו מתייעצים עמו בענייני המלכות, וכעת לא נותר מגדולתו דבר [רש"י].