ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק כ׳

Isaiah 33:20Sefaria

חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶ֩יךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלַ֜͏ִם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכׇל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃

במקום מראה האימה של מלך אשור וצבאו הזר, הנביא מציג חזון של שלווה עמוקה והתכנסות רוחנית. עיני העם, שראו קודם לכן את האויב, נקראות כעת להביט אל עיר הקודש, אשר אינה מצטיירת כעיר מבצר צבאית מאיימת, אלא כמקום של שקט וביטחון.

הקריאה חֲזֵה צִיּוֹן נועדה להזכיר למי נתונה באמת המלוכה והשררה [רש"י]. יש המבחינים בין פועל זה לבין המשך הפסוק, ומסבירים כי הראייה של ציון היא חזיון רוחני של קדושת המקדש, בעוד המילה תִרְאֶינָה מתייחסת לראייה הפיזית של ירושלים הבנויה [מלבי"ם]. ההתבוננות בציון אף מהווה הבטחה לכך שהעם לא יגלה ממקומו [מצודת דוד].

ירושלים מתוארת כקִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, כלומר עיר האסיפה שבה מתכנסים כל ישראל יחד בשלושת הרגלים [מצודת דוד, רד"ק]. הפרשנים מציינים את הרקע ההיסטורי של נבואה זו: במשך תקופה ארוכה, בימי מלכי ישראל ואף בימי אחז, בוטלו העליות לרגל והדרכים לירושלים נחסמו. כעת, העיר תשוב להיות כמקדם, מרכז של התוועדות לאומית [מלבי"ם, רד"ק, שד"ל].

העיר נמשלת לנָוֶה שַׁאֲנָן, מדור שקט ושלו [מצודת ציון], ולאֹהֶל. הפרשנים עומדים על הפרדוקס שבדימוי זה: אוהל הוא מטבעו מבנה ארעי שנועד לטלטול ולנדודים, אך האוהל של ירושלים יהיה קבוע ובולט במקומו [ביאור שטיינזלץ, שד"ל]. לגבי המילה יִצְעָן, שהיא נדירה במקרא, קיימת מחלוקת. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעותה עקירה, נדידה ותזוזה ממקום למקום [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, יש המפרשים שהכוונה היא לאוהל שלא יישח, לא יתמוטט ולא ייפול מאליו, אלא יישאר פרוש ונטוי לעד [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא]. גישה אלגורית ייחודית מזהה את האוהל עם המלך חזקיהו, המשול לרועה; כל עוד לבו יהיה שלם עם ה' והוא לא יזדעזע בתוכו בסערת נפש, כך ממלכתו תעמוד יציבה [מלבי"ם].

יציבותו של האוהל מתבטאת בכך שבַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח. הפועל "יסע" מתאר תלישה ועקירה חזקה מן הקרקע [רש"י, שד"ל]. ההבטחה היא שאפילו יתד אחת מיתדות האוהל לא תיעקר ממקומה [רד"ק, אבן עזרא]. בעוד שחלק מהפרשנים מבינים שהיתדות הן אלו שלא ייעקרו ממקומן, יש המדייקים מבחינה דקדוקית כי הפועל מתייחס לאוהל עצמו, כלומר האוהל לעולם לא ייסע על ידי עקירת יתדותיו [שד"ל]. המילה לָנֶצַח מתפרשת כאן כהבטחה לזמן רב וארוך [מצודת ציון, רד"ק]. לבסוף, וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ, המיתרים הקושרים את האוהל ליתדות לא יוסרו ולא יינתקו ממקומם [מצודת ציון, אבן עזרא], עובדה המשלימה את תמונת הביטחון והיציבות המוחלטת של ירושלים.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ט
פסוק כ״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.