ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק כ׳

במקום מראה צבא האויב, העם נקרא להתבונן אל חֲזֵה צִיּוֹן, חזון רוחני המזכיר למי נתונה המלוכה ומבטיח שלא יגלו ממקומם. כך עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם הבנויה כעיר של שקט וביטחון, שהיא קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עיר האסיפה שבה יתכנסו שוב כולם בשלושת הרגלים לאחר תקופה ארוכה שבה נחסמו הדרכים. העיר, או המלך חזקיהו ששלטונו יציב כל עוד לבו שלם עם ה', נמשלת אל נָוֶה שַׁאֲנָן, מדור שקט ושלו. היא מתוארת באופן פרדוקסלי כאֹהֶל בַּל־יִצְעָן, מבנה ארעי שהופך לקבוע, אשר לעולם לא ייעקר וינדוד ממקומו או לחלופין לא יתמוטט ויישאר פרוש לעד. יציבות מוחלטת זו מובטחת לזמן רב, שכן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח, כלומר האוהל לא ייתלש מן הקרקע, וְכׇל־חֲבָלָיו בַּל־יִנָּתֵקוּ, כך שהמיתרים הקושרים אותו יישארו שלמים במקומם.