הנביא משתמש בדימוי ימי ציורי כדי לתאר מהפך דרמטי בין צבא תוקף ואדיר לבין המותקפים, מהפך המגיע לשיאו בחלוקת שלל עצומה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מופנה כלפי מחנה האויב, כדוגמת צבא סנחריב מלך אשור, המדומה לספינה מפוארת שאיבדה את יכולת הניווט שלה ועומדת לטבוע [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי הספינה ממשלת דווקא את ירושלים, אשר נחה בביטחון ושקט ואינה זקוקה עוד לאמצעי הגנה [ביאור שטיינזלץ], או לחלופין, הפסוק מהווה אזהרה לעם יהודה שאם יעזבו את אמונתם בה' ואת מלכם, יהפכו לספינה פגיעה ונטולת שליטה [מלבי"ם].
בתיאור מצבה הרעוע של הספינה, נאמר נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ, כלומר חבלי הספינה נעזבו, נפסקו או התרפו [מצודת ציון, רד"ק]. פרשנים אחרים מסבירים כי המילה רומזת ל"חובליך" (המלחים ומנהיגי הספינה), ומתארת מצב שבו רב החובל אינו בקיא במלאכתו, או שהמלחים יושבים בבטחה, אוכלים ושותים מביזת עמים אחרים, וזונחים את משמרתם [שד"ל, מלבי"ם]. בשל כך, בַּל יְחַזְּקוּ כֵן תָּרְנָם – הם אינם מסוגלים להעמיד היטב ובראוי את התָּרֶן, הוא העץ הגבוה שעליו נתלים המפרשים [רש"י, מצודת ציון]. המילה כֵן מתפרשת כ"כראוי" או כבסיס שעליו עומד התורן [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. כמו כן, בַּל פָּרְשׂוּ נֵס – הם אינם יכולים לפרוס את המפרש המכוון את הספינה מול הרוח [רש"י, רד"ק].
מכיוון שספינת האויב משותקת, רכושה העצום מופקר. אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה – המילים עַד ושָׁלָל הן מילים נרדפות שמשמעותן ביזה, והן נכפלות בפסוק כדי להדגיש את כמות הרכוש העצומה שתיפול בידי ישראל [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא]. מדובר בשלל רב שהאויב צבר במסעות הכיבוש הקודמים שלו [שד"ל]. זמינות השלל כה גדולה, עד שפִּסְחִים בָּזְזוּ בַז – אפילו החיגרים, החלשים ואלו שאינם אנשי מלחמה, מצליחים להשתתף בביזה, שכן מחנה האויב המובס קרוב מאוד לחומות העיר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי ה"פסחים" הם למעשה משל לעם ישראל כולו, שעד לאותו רגע נדמה היה כחלש וחסר אונים מול האויב האדיר [רש"י].