ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק ט״ו

האדם השלם והצדיק, הראוי לשכון בבטחה מאימת הדין, הוא מי שדרכיו מלוות במעשים טובים והוא הֹלֵךְ צְדָקוֹת, בעודו מקפיד להיות וְדֹבֵר מֵישָׁרִים המדבר אך ורק דברי יושר ואמת. צדיק זה, שאף עשוי להיות מלך הזקוק לממון, מתעב רווח כספי שמקורו בפגיעה בזולת ולכן הוא מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת. הוא מתרחק לחלוטין משחיתות, ואם מנסים לשחדו הוא נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, כלומר מנער את ידיו בתנועה חזקה כדי שהכסף ייפול לארץ. כדי להשלים את טהרתו הוא שומר על חושיו, ועל כן הוא אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים כדי לא להיחשף להסתה לשפיכות דמים או להצעות שוחד מילוליות. לבסוף הוא וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע כדי לחסום פיתויים חומריים וראיית מעשים רעים, או כדי להתעלם לחלוטין מרמזים פסולים למתן שוחד מרחוק.