חורבן כבד ועזובה מוחלטת פוקדים את יושבי הארץ ואת אזוריה הפוריים ביותר, במצב של אבלות והרס שבו אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ. האזור המיוער והנכבד, המייצג גם את ירושלים, מתמלא בבושה וכלימה כאשר הֶחְפִּיר לְבָנוֹן וקָמַל מרוב יובש וחוסר חיוניות, ואזור המרעה הדשן נחרב והָיָה הַשָּׁרוֹן כָּעֲרָבָה שוממה ומדבר ציה. בדומה לכך גם השדות והכרמים המשובחים מושמדים כאשר וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל, תוך שהם מתרוקנים מפירותיהם הנושרים ארצה או זועקים על שוממותם. תמונת שממה זו מתארת את אימת העם מפני כיבוש האויב שלב אחר שלב, אך יש הרואים בה דווקא את נקודת השפל שתעורר את ה' להביא את הגאולה.
ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק ט׳
אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.