יצא לכם פעם לראות גינה יפהפייה ומלאת פרחים שהתייבשה לגמרי והפכה לשוממה? הנביא מתאר לנו תמונה דומה וקצת עצובה של ארץ ישראל, שנפגעה בזמן מלחמה מול צבא אויב. הארץ כל כך ריקה ועזובה, עד שהמילים אָבַל אֻמְלְלָה מתארות אותה כמו מישהו שנמצא באבל כבד ומרגיש הרוס לגמרי.
כדי שנבין עד כמה המצב השתנה, הנביא מזכיר את האזורים הכי יפים ופוריים בארץ. הוא מספר שהֶחְפִּיר לְבָנוֹן, כלומר יער הלבנון הענק והמפואר מרגיש בושה גדולה, כי הוא קָמַל, התייבש ואיבד את כל היופי שלו. גם הַשָּׁרוֹן, אזור שתמיד היה ירוק ומלא בעשב טוב, הפך להיות כָּעֲרָבָה, כמו מדבר יבש ושומם. ולבסוף, אזורי הבָּשָׁן והכַּרְמֶל, שהיו מלאים בשדות וכרמים נהדרים, מתוארים במילה וְנֹעֵר. דמיינו עץ שמישהו מנער אותו חזק וכל הפירות שלו נופלים לאדמה, כך האזורים האלה התרוקנו ונשארו בלי כלום.
למרות התיאור העצוב, חלק מהמפרשים מסבירים שיש כאן גם תקווה גדולה, כי דווקא כשהארץ כל כך שוממה וריקה, זה מה שיעורר את ה' לרחם עליה ולהביא את הגאולה.