תארו לעצמכם מצב שבו אתם קובעים כלל חשוב במשחק עם חבר, ולפתע הוא מחליט לשבור את כל הכללים, להרוס את המשחק ולא להתחשב באף אחד. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל בזמן מלחמה קשה מול מלך אשור. באותה תקופה, הדרכים הראשיות, שנקראות מְסִלּוֹת, התרוקנו לגמרי. המילה נָשַׁמּוּ מתארת מצב של שממה וריקנות. הפחד מהאויב היה כל כך גדול, עד שאנשים פחדו לצאת מהבית או לנסוע ממקום למקום, ולכן שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח, כלומר התנועה בדרכים פסקה לחלוטין ואף אחד כבר לא טייל בהן.
כל המצב העצוב הזה קרה בגלל שהאויב הֵפֵר בְּרִית. המילה הֵפֵר פירושה לבטל. מלך אשור הבטיח הבטחות וחתם על הסכמי שלום, אבל הוא פעל ברמאות, שבר את המילה שלו והוכיח שאי אפשר לסמוך עליו בכלל. בנוסף לכך, אותו מלך אכזר גם מָאַס עָרִים. הוא זלזל בערים הגדולות והחזקות ביותר. לא היה לו שום רצון לשמור עליהן, אלא הוא רק רצה להרוס אותן מתוך גאווה וביטחון שאף אחד לא יכול לעצור אותו. הדבר הקשה מכל הוא שהאויב הזה לֹא חָשַׁב אֱנוֹשׁ. המילה חָשַׁב קשורה למחשבה ולחשיבות. הוא פשוט לא נתן שום ערך לחיי אדם, והתייחס לאנשים כאילו הם לא חשובים בכלל, בלי שום כבוד או התחשבות.