תארו לעצמכם מצב שבו הכל נראה כל כך מפחיד ומבלבל, עד שאפילו האנשים הכי חזקים וחשובים פשוט נשברים ומתחילים לבכות. זה בדיוק מה שקורה לעם יהודה. צבא אשור הגדול מאיים עליהם, וכולם מרגישים ייאוש גדול ופחד. כדי לנסות להציל את המצב, נשלחים שליחים מיוחדים שנקראים אֶרְאֶלָּם, כדי לנסות לדבר עם מלך אשור. השליחים האלה הם מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, אנשים חשובים שהתפקיד שלהם הוא לעבור ממקום למקום ולהביא בשורות טובות של שלום.
אבל לצערם, הם חוזרים לירושלים בידיים ריקות, כי מלך אשור לא מסכים לעשות שלום. כשהם חוזרים, הם לא מסתירים את העצב שלהם. מַר יִבְכָּיוּן קורה להם, כלומר הם בוכים בכי מר וחזק ברחובות מרוב כאב על כך שהערים בסכנה והדרכים ריקות מאדם.
אולי תשאלו את עצמכם למה אנחנו קוראים על רגע כל כך עצוב וקשה? התשובה היא שכאשר העם מגיע לנקודה הכי קשה שלו ומרגיש שאין לו שום תקווה, זה בדיוק הרגע שבו הוא ראוי לרחמים של ה'. התיאור של הפחד והבכי נועד להראות לנו עד כמה המצב היה שפל, וכך נוכל להבין ולהתרגש עד כמה ההצלה והנחמה שיגיעו מיד אחר כך יהיו גדולות ומשמחות.