ישעיהו, פרק ל״ג, פסוק ז׳

ברגעי האימה של סכנת המצור האשורי, התקווה נגוזה וייאוש עמוק משתלט, מצב המעיד כי העם הגיע לקצה גבול הסבל וראוי כעת לרחמי ה'. מתוך שפל זה, אֶרְאֶלָּם, שהם גיבורי החיל של יהודה, השליחים, העם המקונן על מזבחותיו או אף מלאכי השרת, צָעֲקוּ חֻצָה ברחובות מרוב פחד, אף שיש המזהים זעקה זו כקולם המאיים של גיבורי אשור מחוץ לירושלים. במקביל, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, השליחים שהיו רגילים לבשר בשורות טובות, מַר יִבְכָּיוּן בכאב על חורבן הערים והדרכים השוממות. בכי זה הוא שברה של משלחת חזקיהו ששבה ממלך אשור בידיים ריקות, ומבטא את כאבו של כל שליח בעולם המבקש שלום ונשבר לנוכח דורסנות האויב.