המרחב האנושי שניטש הופך לשממה מוחלטת הנשלטת בידי חיות בר ושדים, המדמים יחד מעין עיר שוקקת של שוכני מדבר. חיות ישימון ועופות דורסים, המכונים צִיִּים ו-אִיִּים, יתרבו בחורבה כל כך עד שייתקלו זה בזה וּפָגְשׁוּ בהמוניהם. במקביל, גם חיית המדבר או השד, המכונים בפסוק וְשָׂעִיר, ישמיעו את קולם וישוחחו יחד כאשר כל אחד מהם עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא. באין אדם שיפריע, אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. כך, עוף הלילה הזעקן או שדת הלילה המשוטטת מוצאים סוף סוף שקט ומשכן קבוע, כעונש של מידה כנגד מידה על עבודת האלילים שהתקיימה בעבר במקום.
ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק י״ד
וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.