ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק ט״ו

חורבנה המוחלט של העיר מומחש על ידי חיות הבר והעופות המוצאים בה סביבה בטוחה להקים את ביתם. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז, בין אם מדובר בקיפוד, בנחש או בעוף נדיר, החיה בונה לעצמה קן ללא מפריע. היא עוברת בנחת את שלבי הגידול, כאשר תחילה היא וַתְּמַלֵּט, כלומר מטילה ביצים, ממליטה או מצילה את עצמה, לאחר מכן היא וּבָקְעָה את הוולדות, ולבסוף היא וְדָגְרָה בְצִלָּהּ, בפעולה של חימום האפרוחים, איסופם או קריאה להם להסתתר בצל החורבות. בנוסף, אַךְ־שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, עופות דורסים שרגילים לקנן בצוקים הרחק מבני אדם מוצאים כעת מקום נוח להתאסף בו יחד, אִשָּׁה רְעוּתָהּ, כל אחת עם בנות מינה.