ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק ה׳

שליח מלך אשור מנסה לייאש את חזקיהו באומרו אָמַרְתִּי, הנחתי בעבר, שהצהרותיך אינן אלא אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם והתפארות ריקה, שכן ברור שמערכה אמיתית דורשת תחבולות וכוח צבאי ממשי, שהם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה. ייתכן גם שהוא לועג להישענות על תפילות ועצות במקום על נשק, או טוען שכניעתו הראשונית של חזקיהו הייתה רק מס שפתיים שנועד להרוויח זמן להתעצמות. עַתָּה, כשהגיע רגע ההכרעה ויהודה מתייצבת לקרב, הוא שואל עַל־מִי בָטַחְתָּ שעליו אתה נשען בעומדך חלש כל כך מול מעצמה אדירה. לבסוף הוא מזהיר אותו כִּי מָרַדְתָּ בִּי, ומבהיר שמכיוון שיהודה כבר קיבלה את עול אשור בעבר, התנגדותה כעת היא מרד מסוכן של עבד באדוניו שעלול להסתיים בחורבן וגלות.