ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק ב׳

על אף שחזקיהו כבר שילם מס, וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר צבא לירושלים בטענה שהתשלום היה חלקי או כתירוץ שקרי להמשך הלחימה. המשלחת יוצאת מִלָּכִישׁ, שעליה צר מלך אשור באותה עת, בהובלת רַבְשָׁקֵה, שאינו שם פרטי אלא תואר ארמי לשר המשקים. הוא מגיע בְּחֵיל כָּבֵד, כלומר מלווה בצבא עצום, ונבחר לדובר משום שהיה יהודי מומר שהכיר את הפולחן וידע לנהל מלחמה תודעתית בשפה המקומית. המשלחת נעצרת מחוץ לחומות בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, החפירה שדרכה נמשכו מים ממאגר מלאכותי, הממוקמת בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס, שהיא דרך סלולה לשדה שבו רחצו וייבשו בגדים. וַיַּעֲמֹד הדובר דווקא שם, סמוך למקורות המים שסתם חזקיהו, כדי להשתמש בהם כהוכחה מאיימת להפרת הברית והכנה למרד.