ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק ב׳

תארו לעצמכם שאתם יושבים בתוך עיר סגורה ומוגנת, ומבחוץ מקיף אותה צבא עצום ומאיים. מלך אשור הבטיח לעזוב את ירושלים אחרי שחזקיהו מלך יהודה שילם לו כסף רב, אבל הוא פעל במרמה, לקח את הכסף ובכל זאת שלח את הצבא שלו כדי לתקוף. הצבא נעצר מחוץ לחומות, ובראשו עמד אדם המכונה רבשקה. זהו אינו שמו הפרטי, אלא תואר של שר חשוב שמשמעותו שר המשקים. הוא הגיע אל ירושלים מלווה בחיל כבד, כלומר עם צבא גדול ועצום של אנשים. רבשקה היה הדובר היחיד מול אנשי ירושלים. הוא נבחר לתפקיד מכיוון שבעברו היה יהודי, ולכן ידע לדבר בשפתם והכיר היטב את מנהגיהם. כך הוא קיווה לבלבל ולהפחיד אותם. רבשקה והצבא התייצבו במקום שנקרא תעלת הברכה העליונה. ברכה היא בריכה חפורה באדמה שאוספת מי גשמים, והמילה תעלת מתארת את התעלה שדרכה המים זורמים החוצה. המקום הזה נמצא על מסילת שדה כובס, כלומר על דרך סלולה שמובילה אל שדה שבו אנשים היו מכבסים את בגדיהם במי התעלה ופורסים אותם לייבוש מול השמש. הבחירה לעמוד דווקא שם לא הייתה סתמית. חזקיהו סתם את מקורות המים מחוץ לעיר כדי שלצבא אשור לא יהיה מה לשתות. כשנציגי אשור נעמדו בדיוק ליד מקור המים הסתום, הם רצו להראות לחזקיהו שהם יודעים שהוא מתכונן למרוד בהם, וכך להראות לו שתפסו אותו בשעת מעשה.