ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק י״א

במהלך המצור על ירושלים, שריו של חזקיהו מבקשים מרבשקה לנהל את המשא ומתן המדיני בשפה אֲרָמִית, שהייתה השפה המקובלת בין העמים והמכובדת בחצר מלכי אשור, ומציינים כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ, כלומר שהם מבינים אותה היטב. הם מבקשים ממנו שלא ידבר אליהם יְהוּדִית, היא השפה העברית, כדי שסודות המדינה ואיומי האויב לא יישמעו באוזני העם והחיילים אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה ויפגעו ברוחם. מכיוון שרבשקה היה יהודי שהמיר את דתו, השרים קיוו לעורר את רחמיו על עמו, וכן הפעילו כלפיו מהלך מתוחכם. הם הציגו את בקשתם כדאגה למעמדו, ורמזו לו שאם ימשיך לדבר עברית ולהזכיר את שם ה', שותפיו עלולים לחשוד שהוא עדיין שומר אמונים ליהדותו בסתר.