ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק כ״א

נציגי חזקיהו וַיַּחֲרִישׁוּ, כלומר פשוט שתקו, וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר לנוכח נאומו המחרף של רבשקה. שתיקה מכובדת זו נשמרה למרות שהיה ראוי שינקמו את עלבון הגידוף, וזאת משום שכִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ. חזקיהו הורה זאת כדי לשמור על כללי הטקס, למנוע מהם להתפתות להצעות האשוריות, ומשום שלא ידע מראש מה ייאמר, אך ייתכן גם שכוונת הכתוב היא בכלל להוראתו של שלמה המלך בספר משלי שלא לענות לכסיל כאיוולתו. בניגוד לתיאור המאוחר והערוך בספר מלכים המייחס את השתיקה לעם, פסוק זה מציג את התיאור המקורי של שתיקת השרים, שכן חזקיהו ציווה רק עליהם לשתוק ולא שיער שרבשקה יפנה לעם הפשוט בעקבות בקשתם השגויה של השרים שידבר עמם ארמית.