ישעיהו, פרק ל״ו, פסוק כ׳

קריאת לעג רטורית זו נועדה לערער את ביטחונם של אנשי ירושלים ואת הסתמכותם על הבטחת מלכם כי ה' יושיע אותם. הדובר מבסס את דבריו על ניסיון העבר ותוהה מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, כלומר הארצות הרבות שכבר נכבשו, הוא האל אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי. לאור כישלונם המוחלט של אלוהי העמים האחרים, הוא תמה כיצד ייתכן שהם מעלים על דעתם כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי. המסקנה המתבקשת מהיקש זה היא שגם ה' לא יוכל או לא ירצה להושיע את עמו.