קרה לכם פעם שהשקעתם המון במתנה למישהו, אבל אז גיליתם שמה שהוא באמת רצה זה פשוט שתתנהגו אליו יפה? זה בדיוק מה שקרה בין עם ישראל לבין ה'. העם חשב שאם הם רק יביאו לבית המקדש הרבה מתנות וקרבנות, ה' יהיה מרוצה. אבל ה' מסביר להם שזה בכלל לא מה שהוא מחפש.
הוא אומר להם שהם לא צריכים לטרוח ולקנות בכסף רב קָנֶה, שזה סוג של בושם מיוחד שהיו מקטירים במקדש. על הקרבנות שלהם הוא אומר וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי, כלומר, אתם לא צריכים להשביע אותי בקרבנות, כי ה' הרי לא זקוק לאוכל או לדברים חומריים. כל הקרבנות והריחות הטובים נועדו רק כדי להביא שפע וברכה לעם עצמו. ה' אפילו חסך מהאנשים הרגילים את העבודה הקשה של הכנת הקרבנות ונתן אותה לכהנים.
אז מה כן מעייף את ה'? הוא אומר להם: אך הֶעֱבַדְתַּנִי בחטאותיך הוֹגַעְתַּנִי בעוונותיך. המילים האלו מתארות עבודה קשה ועייפות. ה' מסביר שהמעשים הלא טובים של העם הם אלו שבאמת מכבידים עליו. איך מעשים רעים יכולים לעייף? תחשבו על אדם שסוחב משא כבד מאוד על הגב. במקום לכעוס על העם מיד כשהם טועים, ה' מתאמץ מאוד, סוחב את המשא של החטאים שלהם, ומפעיל המון סבלנות כדי לסלוח להם ולהמשיך לדאוג להם. זו העבודה הקשה באמת.