ישעיהו, פרק מ״ח, פסוק י׳

יצא לכם פעם לראות איך מנקים תכשיט שעשוי מכסף או מזהב? כדי לנקות מתכות יקרות באמת, מכניסים אותן לתוך תנור מיוחד וחם מאוד שנקרא בְּכוּר. החום ממיס את המתכת ומוציא ממנה את כל הלכלוך. כשה׳ אומר לעם ישראל הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ, הוא בעצם מדמה אותם למתכת יקרה שהוא מנקה ומזקק מהחטאים שלה. הניקיון הזה קורה דרך קשיים שהעם חווה, כמו למשל הגלות, שנועדו לעזור להם לתקן את המעשים שלהם ולחזור בתשובה. אבל יש הבדל גדול בין אדם שמנקה מתכת לבין ה׳, ולכן כתוב וְלֹא בְכָסֶף. כשאדם מנקה כסף, הוא שורף את כל הלכלוך עד הסוף כדי להשאיר רק כסף טהור לחלוטין. אם ה׳ היה מתנהג ככה ומעלים את כל מי שעושה טעויות, כמעט לא היה נשאר אף אחד מהעם. לכן ה׳ פועל מתוך המון רחמים. הוא אומר בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי, כלומר הוא בוחר לנקות את העם בדרך אחרת. במקום תנור אמיתי של אש, הוא נותן להם להתמודד עם קשיים כדי שהם יוכלו ללמוד, להשתפר ולהיות טובים יותר, ותמיד שומר עליהם כדי שימשיכו להתקיים.