יצא לכם פעם לצעוד בשביל מלא בבוץ, אבנים ובורות, ולהרגיש שקשה מאוד להתקדם? דמיינו שעם ישראל סוף סוף חוזר לארץ שלו אחרי שהאויבים עזבו, והוא צריך לצעוד בדרך ארוכה לירושלים. כדי שההליכה תהיה בטוחה ונעימה, נשמעת קריאה חזקה ומרגשת להכין את המסלול. קודם כל נשמעת הקריאה סֹלּוּ סֹלּוּ. המילה הזו מופיעה פעמיים כדי להראות כמה זה חשוב, והכוונה היא לסלול את הדרך, למלא את הבורות באדמה ולהניח אבנים על הבוץ כדי ליישר את השביל. אחר כך מבקשים פַּנּוּ דָרֶךְ, כלומר, להזיז הצידה כל דבר שיכול להפריע או לעכב את ההליכה. ולבסוף אומרים הָרִימוּ מִכְשׁוֹל, שזה אומר לסלק את כל האבנים הגדולות שאנשים עלולים להיתקל בהן וליפול. כך, כשהדרך תהיה חלקה ופנויה לחלוטין, העם יוכל לחזור הביתה בשקט, בשמחה ובבטחה.
ישעיהו, פרק נ״ז, פסוק י״ד
וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃ {ס}
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.