ישעיהו, פרק נ״ז, פסוק ג׳

תארו לעצמכם מה קורה כשאנשים טובים וצדיקים עוזבים, ומי שנשאר מתחיל להתנהג בצורה לא ראויה. הנביא פונה אל האנשים האלה, שלא הולכים בדרך הישר, ודורש מהם לקחת אחריות. הוא אומר להם וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, כלומר, גשו אליי כדי לשמוע את המשפט שלכם ולשאת בתוצאות על המעשים שעשיתם. כדי להראות להם עד כמה ההתנהגות שלהם מקולקלת מהשורש, הנביא קורא להם בְּנֵי עֹנְנָה. המילה הזו קשורה לכישוף ולניחוש עתידות. באותם ימים, היו נשים רבות שהתעסקו בכישופים במקום לסמוך על ה׳, ולכן הנביא מתאר את העם כילדים של אותן נשים. לאחר מכן, הוא קורא להם זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה. בתנ"ך, המילים האלה הן משל לעבודה זרה ולבגידה. הנביא מסביר שהם דור של ילדים שלמדו מההורים שלהם לעזוב את ה׳ ולהשתחוות לפסלים. כשהאבא והאמא בוחרים בדרך רעה ובוגדים בה׳, אין זה פלא שגם הילדים שלהם ממשיכים באותה הדרך בדיוק.