אומת ישראל מוצאת את עצמה מוקפת אויבים משני עבריה ונתונה למשיסה אכזרית, אך נראה כי גם בכך לא תמה שרשרת הפורענויות. הפרשנים מסכימים כי התיאור הגיאוגרפי אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר מצביע על כך שארם תקפו מכיוון מזרח או צפון מזרח, ואילו הפלשתים הגיעו מאחור, כלומר מכיוון מערב או דרום מערב.
באשר לרקע ההיסטורי של התקפות אלו, קיימות מספר גישות. יש הרואים בכך תזכורת לצרות העבר שהסבו ארם ופלשתים לישראל בימי המלכים יהואחז ויואש [רש"י, מצודת דוד], או בטרם עלייתו לשלטון של פקח בן רמליהו, אז הכה ארם את ישראל עד עפר [רד"ק]. לעומתם, יש המצביעים על תפנית מדינית קשה, שבה ארם, אשר עד לאותו זמן היה בעל ברית של ממלכת אפרים, ניתק את קשריו והפך לאויב [מלבי"ם, שד"ל], ואף עתיד להרע לישראל בשיתוף פעולה עם מלכי אשור [אבן עזרא]. גישה נוספת מרחיבה את מעגל הנפגעים. אף שהכתוב מזכיר את ישראל, יש הסבורים כי אויבים אלו פשטו והשחיתו גם בממלכת יהודה בימי המלך אחז, והנביא מקונן על הצרות שפקדו את שתי הממלכות כאחת [רש"י, שד"ל].
האויבים הללו פגעו בעם בעוצמה רבה ווַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה, כלומר באו על סיפוקם ומילאו את כל תאוותם להשחית [מצודת דוד].
למרות עוצמת הפורענויות והמפלות שכבר התרחשו, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. הצרות טרם הסתיימו, וידו של ה' עדיין מונפת להכות בעם מכות נוספות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך נעוצה בעם עצמו, מכיוון שישראל לא חזרו בתשובה ולא שבו מדרכם הרעה, גם חרון אפו של ה' לא שב מהם [רד"ק, שד"ל]. עונש מתמשך זה, המסומל ביד הנטויה, עתיד להגיע לשיאו כאשר ה' יביא עליהם את סנחריב מלך אשור [רש"י].