מכות וייסורים אמורים לעורר את האדם לחשבון נפש, אך לעיתים העיוורון הרוחני מונע ממנו לזהות את מקורם. וְהָעָם, כלומר עם ישראל [אבן עזרא], חווה אסונות כבדים, אך לֹא שָׁב בתשובה אל ה' [מצודת דוד, שד"ל].
הפרשנים מסכימים כי הַמַּכֵּהוּ הוא ה', אשר הביא עליהם את המכות והייסורים בעקבות חטאיהם [רש"י, רד"ק]. הסיבה המרכזית לכך שהעם לא חזר בתשובה היא שהם פירשו את המאורעות באופן שגוי. במקום להבין שהצרות מכוונות מאת ה', הם ייחסו אותן ליד המקרה ולנסיבות סתמיות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך חוסר ההבנה הזה, הם וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ [רד"ק].
גישה נוספת מסבירה את טעותו של העם בכך שבמקום לפנות אל ה', הם המשיכו לבקש עזרה מאותם עמים זרים שהכו אותם. הם לא השכילו להבין שאותם עמים אינם אלא כלי ביד ה', ולכן לא פנו אל המכה האמיתי [מלבי"ם].
דגש מיוחד ניתן למילה הַמַּכֵּהוּ. מבחינה דקדוקית, יש במילה זו תופעה חריגה של כפילות: היא כוללת גם את ה"א הידיעה וגם כינוי שייכות (האות ואו בסופה). כפילות זו נועדה להדגיש ולהבהיר כי ה' הוא המכה האמיתי והבלעדי, בניגוד לאויבים בשר ודם הנראים לעין [אבן עזרא, מלבי"ם].