הקשר ההרסני שבין הנהגה מושחתת לציבור מוטעה מוביל לחורבן של החברה כולה. חלוקת העם לשתי קבוצות שונות, המנהיגים והמונהגים, מבארת מדוע נגזרה כליה על כל שדרות העם, מן הראש ועד הזנב, שכן ההנהגה הובילה את ההמונים לאבדון ולכן ה' לא ישמח גם על צעירי העם [מלבי"ם, שד"ל].
הקבוצה הראשונה היא מְאַשְּׁרֵי העם. הפרשנים מסכימים כי מדובר במנהיגים, במדריכים ובמי שאמורים היו לכונן וליישר את דרכו של הציבור [רש"י, מצודת דוד, שד"ל, שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, האות אל"ף במילה זו באה במקום האות יו"ד, כך שהמשמעות נגזרת מן השורש י.ש.ר [אבן עזרא, מצודת ציון], והאות שי"ן מנוקדת בדגש [מנחת שי]. אולם במקום להדריך נכונה, אותם מנהיגים הם מַתְעִים, כלומר גורמים לעם לסטות מן הדרך הישרה [מצודת דוד, מצודת ציון]. אף על פי שהיו אמורים ליישר את העם, ואולי אף היו בטוחים בעיני עצמם שהם אכן מדריכים כראוי, בפועל הם השיאו עצה רעה [רד"ק].
הקבוצה השנייה היא וּמְאֻשָּׁרָיו, אלו הם המונהגים המקבלים את ההדרכה ולומדים את דרכי מנהיגיהם [רש"י, שד"ל, שטיינזלץ], או אלו שנחשבו כמיושרים בעיני העם [מצודת דוד]. התוצאה של הליכה בעקבות הנהגה זו היא שאותם מונהגים הופכים מְבֻלָּעִים. משמעות המושג היא השחתה, בלבול ואבדון [מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ]. המונהגים מודרכים אל תוך דרכים נסתרות ונבוכות שאין מהן פתח יציאה, ובכך דרכם מושחתת לחלוטין [רש"י]. למרות שהאשמה הראשונית מוטלת על המנהיגים המתעים, גם המונהגים עצמם סופגים את העונש, שכן הם הפכו למושחתים מצד עצמם בעקבות אותה הדרכה קלוקלת [מלבי"ם].