מצב טרגי של כאוס פנימי, מלחמת אחים והתפוררות מדינית קורע את העם מבפנים, ומהווה שלב נוסף בשרשרת העונשים האלוהיים.
החלק הראשון של הפסוק, מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה, מציג את ההרס ההדדי בתוך ממלכת ישראל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במלחמות פנימיות, שבהן השבטים בוזזים, שודדים ומשחיתים זה את זה [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. הטרגדיה מועצמת לאור העובדה שמדובר בשבטים אחים שהחזיקו יחד בהנהגת המלכות, אך בכל זאת פנו איש נגד אחיו [רד"ק]. מאבקים אלו משקפים את המהומה וההתנוונות שפשו בממלכת שומרון עוד בטרם פלש אליה מלך אשור [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים מילים אלו לא כתיאור של מלחמה פנימית, אלא כהתחברות וברית פוליטית בין השבטים [רש"י].
בהמשך, מתאחדים הכוחות היריבים למטרה משותפת: יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה. שני השבטים עושים יד אחת ויוצאים יחד למלחמה על ממלכת יהודה כדי לשלול ממנה שלל [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד]. זווית ראייה שונה מציג שד"ל, המסביר כי מטרת הנבואה אינה לבשר רעות על יהודה, אלא להדגיש את מצבם העגום של שבטי הצפון; אותם שבטים שהיו בעבר מאוחדים במטרה להרע ליהודה, הידרדרו כעת למצב שבו הם נלחמים זה בזה מתוך עוני ומחסור חמור.
למרות כל הפורענויות הללו, העם סירב להפיק לקחים. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ. על אף הרעה הגדולה שבאה עליהם, והתחושה הכללית שחייהם אינם מתנהלים כראוי, האנשים המשיכו בשלהם ולא שבו ממעשיהם הרעים כדי לשכך את חרון אפו של ה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. התראה זו מצטרפת לשורת אזהרות קודמות שהעם בחר להתעלם מהן [אברבנאל]. משום כך, ה' טרם סיים את החשבון עמם, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה – ידו של ה' עדיין מונפת באוויר, מוכנה להכות ולהעניש אותם אף יותר [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].