העונש האלוהי המתואר יפגע בכל שכבות העם ללא יוצא מן הכלל, כתוצאה מהשחתה מוסרית עמוקה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המפלות שיחוו ישראל באות כעונש ישיר על חטאיהם.
תחילה נאמר כי עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי, כלומר ה' יעניש את הצעירים והגיבורים [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל המבטא שמחה הוא על דרך לשון בני אדם: כשם שיוצר שמח במעשיו כשהם טובים, כך כשאדם אוחז בדרך רעה ונענש אין שמחה לפני ה' והוא כביכול נעצב [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק]. להבדיל ממלך בשר ודם שעשוי לחוס על גיבוריו משום שהם משמחים אותו בגבורתם, ה' לא ישמח בהם ולא יצילם, שכן הם הולכים אחר מראה עיניהם וכוחם הפיזי לא יעמוד להם להנצל מהרעה [מלבי"ם, רד"ק]. מעבר לכך, עצם הפלתם של הבחורים בחרב היא זו שתהפוך את נשיהם לאלמנות ואת בניהם ליתומים [שד"ל].
לכן, גם וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם. אפילו החלשים ביותר בחברה, שבאופן טבעי ראויים לחמלה ושמלך רגיל היה חס עליהם מתוך רחמים, לא יזכו לרחמי ה' [רד"ק, מלבי"ם]. אגב כך, יש המציינים כי המילה אַלְמְנוֹתָיו נכתבת בחלק מהנוסחים המדויקים חסרת האות וי"ו [מנחת שי].
הסיבה לעונש הגורף היא שהחטא פשה בכולם, גדולים וקטנים, חזקים וחלשים [רד"ק]. הכתוב מפרט שלוש מדרגות של הידרדרות: ראשית, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף. יש המפרשים שמשמעות החנופה היא צביעות – כלפי חוץ הם מזייפים ומעמידים פנים כעובדי ה' ואנשים טובים, אך תוכם ולבם רע [אבן עזרא, מלבי"ם], ויש המפרשים כי הכוונה היא שכולם מחניפים לרשעים [מצודת דוד]. שנית, וּמֵרַע, כלומר הם רשעים המרשיעים ועושים מעשים רעים בפועל [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. ולבסוף, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, הם מדברים דברים מגונים [מצודת ציון], והגיעו לשפל כזה שאינם מתביישים לפרסם את רשעותם בגלוי [מלבי"ם].
בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. למרות הרעות הגדולות שבאו עליהם, העם אינו לוקח את הדברים אל לבו ואינו שב בתשובה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. משום כך, חרון אפו של ה' אינו שוכך [מלבי"ם], וידו נשארת מוטה ומושטת להכות בהם עוד יותר [מצודת דוד, מצודת ציון], ואף להמשיך ולהרע להם גם בהיותם בגלות [רד"ק].