יצא לכם פעם להפיל בטעות כלי על הרצפה ולראות אותו נשבר להמון חתיכות קטנות? כשמשהו עשוי מחרס נשבר, כבר אי אפשר לתקן אותו או להדביק אותו מחדש. ה' מבקש מירמיהו הנביא להשתמש בדיוק ברעיון הזה כדי ללמד את העם לקח חשוב. ה' אומר לירמיהו: הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק. הכוונה היא לכלי מיוחד שיש לו פתח צר. ידעתם שהשם "בקבוק" מגיע מהצליל "בק-בוק" שאנחנו שומעים כשנוזל נשפך מתוכו?
ה' מבקש שהכלי יהיה של יוֹצֵר חָרֶשׂ, כלומר כלי שעשוי מאדמה שכבר נאפתה בתנור והפכה לחרס קשה, ולא כלי שעשוי מעץ או ממתכת. למה דווקא חרס אפוי? ה' רוצה להראות לעם שאם הם ימשיכו במעשים הרעים שלהם, המצב שלהם יהיה כמו כלי חרס קשה שנשבר שאי אפשר לחבר בחזרה, בניגוד לחימר רטוב שעוד אפשר לתקן ולעצב מחדש.
כדי שהאזהרה הזו באמת תשפיע, ירמיהו לא הולך לבד. הוא לוקח איתו עדים חשובים: וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים. ירמיהו מוליך איתו את המנהיגים של העם ואת הכוהנים כדי שיראו במו עיניהם את הבקבוק נשבר. ה' מקווה שהמראה הזה יזעזע אותם, יעיר את הלב שלהם לחזור לדרך הטובה, ויגרום להם להבין שאם לא ישתפרו, העיר ירושלים עלולה חלילה להישאר ריקה ושוממה.