הבטחת הגאולה נושאת בחובה תהליך של שיקום הדרגתי, שבו העם שב מאוהלי ארעי אל מבני קבע, והעיר החרבה קמה לתחייה מתוך הריסותיה וחוזרת לימי תפארתה. תהליך זה משקף לא רק את שיבת העם, אלא גם את חזרת השכינה למקומה.
בתחילת התהליך מצהיר ה', הִנְנִי־שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב. משמעות ההבטחה היא שה' יושיב בהשקט, בשלווה ובשלום את השבויים שגלו מבתיהם [מצודת דוד, מצודת ציון]. מעבר לכך, יש בביטוי זה רמז לכך שה' עצמו כביכול שב ממקומו יחד עם חזרתו של העם למקומו [ביאור שטיינזלץ].
ההבטחה ממשיכה במילים וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם, כדי שהמקומות לא ייוותרו בשממונם [מצודת דוד]. יש המצביעים על הבדל מהותי בין שני חלקי המשפט: בעוד ש"אוהל" מסמל דירת ארעי של העם, "משכן" מבטא מדור קבוע ומקודש שבו שורה השכינה. מקומות אלו שומרים על מדרגתם וקדושתם גם בעת חורבנם, ולכן נאמר עליהם שהם זקוקים ל"רחמים" בלבד כדי לחזור למצבם הראוי [מלבי"ם].
לאחר שיבת העם, וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ. רוב הפרשנים מסכימים כי העיר היא ירושלים. הביטוי עַל־תִּלָּהּ מתפרש כבנייה מחדש על המקום הגבוה והחזק שהיה לה מאז ומתמיד, שכן ירושלים גבוהה מכל שאר ארץ ישראל [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים שהכוונה היא שהעיר תיבנה מחדש על גבי תלי החרבות שלה, כפי שהיה נהוג לבנות בימי קדם [ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. המילה אַרְמוֹן מתייחסת להיכל ולבית המקדש [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון], ויש המוסיפים שהכוונה היא גם לארמון המלך [רד"ק, מלבי"ם]. המבנה המפואר ישוב לשבת עַל־מִשְׁפָּטוֹ, כלומר הוא ייבנה בדיוק בדרך, במנהג, בחוקות ובמידות כפי שהיה ראוי לו מאז ומתמיד [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
מתוך תיאור זה עולה תמונה של גאולה המתרחשת שלב אחר שלב: בתחילה העם מתקבץ ויושב באוהלים ארעיים, לאחר מכן נבנים משכנות קבועים, בהמשך נבנית העיר ירושלים כולה, ורק בסוף התהליך מושלם בניין המקדש וארמון המלכות, תהליך שיוביל בסופו של דבר לקולות של שמחה והודיה על הניסים ולריבוי העם [מלבי"ם].